En ces temps difficiles, peut-être que la poésie peut nous aider à lutter contre les ténèbres. 

Automne *
Léa Goldberg

De l’écho de mes pas rien ne reste
dans le bosquet, seul un bruissement étouffé, 
n’attends pas que je dise encore
un mot d’amour inédit.
Sur mes lèvres un goût amer,
je ne dirai pas, je ne dirai pas
Un mot d’amour inédit.

Le vent d’automne fait craquer
une brindille sèche sur l’arbre.
Jamais plus le silence ne reviendra,
la mort a saisi le bosquet.
Jamais plus ne reviendront
le chant et la lumière.
La mort a saisi le bosquet.

Prends-moi agonisante et muette
Sous l’aile brisée de ton pardon
tant que dans notre coeur bat encore
l’attente silencieuse d’une bonne nouvelle.
Vivrons-nous, reviendrons-nous ?
Le coeur écoute toujours
le dernier battement des ailes de l‘annonce.

Poème de Léa Goldberg extrait de La foudre du matin.
Vu en hébreu sur le Facebook de Yael Ben Zvi 

Traduit de l’hébreu par Esther Orner et Rachel Samoul

סתיו

מהד צעדי לא נותר עוד
,גם רחש עמום בחורשה
אל תצפה כי אומר עוד
.מילת אהבה חדשה
על שפתי טעם מר,
לא אומר, לא אומר
.מילת אהבה חדש.

ברוח הסתיו חורקת
.על העץ זמורה יבשה
,לעולם לא יחזור השקט
.יד המוות נגעה בחורשה
לעולם לא יחזור
,המיזמור והאור
.יד המוות נגעה בחורשה

הכניסיני דוויה ואילמת
תחת כנף סליחתך השבורה
כל עוד בליבנו פועמת
.ציפיה חרישית לבשורה
?הנחיה, הנשוב
והלב עוד קשוב
.לאחרון פעמי הבשורה