Poème pour Nehama Rivlin

Ce poème pour Nehama Rivlin a été repris le jour de sa mort le 4 juin 2019 sur la page Facebook du Président de l’Etat D’Israël Reuven Rubi Rivlin, en hébreu bien sûr. Il m’a touchée et j’ai demandé à Esther Orner de le traduire en français. Une façon de rendre hommage à cette femme formidable qui souffrait d’une grave maladie des poumons

Le poème a été écrit par Roï Shalom Zamir

On peut très bien décoller sans trop d’air dans les poumons
même s’il est difficile de respirer profondément
car l’âme ne dépend pas de l’air respiré
avec des racines et des ailes elle s’envole au loin

de l’intérieur un lien avec la nature la terre la vie
de l’intérieur une joie de l’art de la danse, la poésie
l’esprit et l’air sont deux choses différentes
l’esprit, lui, a la force de l’annonce

élévations et nuages dans les cieux de Jérusalem
apportent une certaine consolation, Nehama,
car la simplicité, la candeur sans cérémonie
ne pourra jamais recouvrir la terre

femme de Président mais proche affectueuse
sur les hauteurs l’air est fluide
le petit tuyau est décroché
mais l’esprit porte le son

le son de l’unité
un son de l’espoir, inspiration et confiance
qui donc nous permettra de t’apporter un peu de satisfaction
construire, guérir et réparer

Traduction – Esther Orner

רועי שלום זמיר

אֶת צְלִיל הָאַחְדוּת, הַחִבּוּר וְהַיַּחַד
צְלִיל שֶׁל תִּקְוָה, הַשְׁרָאָה וְאֵמוּן
מִי יִתֵּן וְנוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ קְצָת נַחַת
לִבְנוֹת, לְרַפֵּא, לַעֲסֹק בְּתִקּוּן

אֶפְשָׁר לְהַמְרִיא גַּם עִם מְעַט אֲוִיר בָּרֵאוֹת
וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁקָּשֶׁה מְאוֹד לִנְשֹׁם עָמֹק
כִּי נְשָׁמָה עֲמֻקָּה לֹא תְּלוּיָה בָּאֲוִיר
עִם שָׁרָשִׁים וּכְנָפַיִם הִיא עָפָה רָחוֹק

מִתּוֹךְ קֶשֶׁר לַטֶּבַע לָאֲדָמָה לַחַיִּים
מִתּוֹךְ שִׂמְחַת הַמָּחוֹל הָאָמָּנוּת, הַשִּׁירָה
רוּחַ וְחַמְצָן הֵם שְׁנֵי דְּבָרִים שׁוֹנִים
וּבְכוֹחָהּ שֶׁל הָרוּחַ לָשֵׂאת בְּשׂוֹרָה

נְשִׂיאִים וַעֲנָנִים בִּשְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם
נוֹשְׂאִים עַל כַּפֵּיהֶם קֻרְטוֹב שֶׁל נֶחָמָה
כִּי פַּשְׁטוּת וּתְמִימוּת בְּגֹבַהּ הָעֵינַיִם
לְעוֹלָם לֹא תּוּכַל לְכַסּוֹת אֲדָמָה

אֵשֶׁת נָשִׂיא אַךְ קְרוֹבָה וּמְחַבֶּקֶת
שָׁם בִּגְבָהִים הָאֲוִיר הוּא דָּלִיל
הַצִּנּוֹרִית הַקְּטַנָּה כָּעֵת מְנֻתֶּקֶת
אֲבָל רוּחֲךָ הַגְּדוֹלָה נוֹשֵׂאת אֶת הַצְּלִיל

אֶת צְלִיל הָאַחְדוּת, הַחִבּוּר וְהַיַּחַד
צְלִיל שֶׁל תִּקְוָה, הַשְׁרָאָה וְאֵמוּן
מִי יִתֵּן וְנוּכַל לַעֲשׂוֹת לְךָ קְצָת נַחַת
לִבְנוֹת, לְרַפֵּא, לַעֲסֹק בְּתִקּוּןr

רועי שלום זמיר