או-רבואר, להתראות…
יוני 2008
אחרי כמעט חמש שנים בשגרירות ישראל, שם התאמצתי לשבח ולהלל את ישראל כמיטב יכולתי, עלה בידי לשכנע אדם אחד לכל הפחות, את עצמי (!) שישראל היא ארץ בה טוב לחיות. לעומת זאת, בתי, אנא-אל, בת העשר, אינה תמימת דעים איתי. היא אמרה לי בדמעות: שם יש צבאות מעלינו, כאן יש רק עננים.
איך להסביר לה את הפרדוקס הישראלי? איך לעקוף את המראות שהיא רואה בטלוויזיה, את בדלי השיחות שהיא שומעת? חיזבללה, חמאס, איראן, טרוריזם, טילים על שדרות, חיילים שנחטפו, עימות. כמו פזמון נצחי.
איך לומר לה שעל אף כל הבעיות הארץ הזאת היא הצלחה. הדברים שאומר ייראו תמימים בתקופה בה המלה ציוני הפכה להיות מלת גנאי בחוגים מסוימים, אבל אני ממשיכה להתעקש הן על הציונות שלי והן על האופטימיות שלי.
אני אופטימית מכיוון ששישים שנה אחרי הקמת מדינת ישראל ועל אף הקשיים והעימותים, ישראל ממשיכה להיבנות, והרוח החלוצית ממשיכה לנשב.
רוח חלוצית המתבטאת בצורות חדשות. החלוצים של היום מופיעים היום לעתים קרובות בחליפה ובעניבה (בעצם, לא תמיד בעניבה!) יותר מאשר בכובע טמבל, אותו כובע ישראלי אגדי, שבתרגום לצרפתית ייקרא: כובע של טיפש, או של טיפשה מאושרת במקרה שלי!
הם המומחים למדעי המחשב או לטכנולוגיה, מורים ואנשי חינוך, חוקרים ורופאים. החלוצים של היום הם ד »ר שרה סאלון מ »הדסה » ששבה וזרעה גרעין של עץ תמר בן אלפיים שנה, שנמצא בחפירות מצדה. היום מלאו לאותו מתושלח שלוש שנים, גובהו מגיע לשלושים סנטימטר ובריאותו טובה. המטרה היא לשוב ולהחיות את תמר-יהודה, זן שנכחד, אך בעבר זכה להערכה בשל פירותיו ושימש למטרות רפואיות. דרך אגב, הדבש התנ »כי הוא ככל הנראה דבש תמרים. גם זו דרך להגשים את תפיסתו של הרצל בדבר אלטנוילנד, אותה ארץ ישנה-חדשה!
החלוצים של היום הם מהנדסים בלוז-2 החונכים ממש בחודש זה את מרכז הפיתוח שלהם לאנרגיית השמש, בגן-התעשייתי רותם שבנגב.
הרוח החלוצית מפעמת בלבם של מגדלי הבקר, שתנובת החלב של פרותיהם היא הגבוהה בעולם. וכי כיצד זה יוכל להיות אחרת, כשמדובר בפרות הגדלות בארץ זבת חלב ודבש!!!
החלוצים של היום הם אלה שמגינים על מורשת נכסי התרבות שבארץ, כמו פרופסור מיכאל טורנר שבזכות עבודתו מופיעה העיר תל-אביב, העיר-הלבנה, על שפע הבניינים הבנויים בה בסגנון באוהאוס, ברשימת נכסי התרבות של כלל האנושות.
החלוצים של היום הם אותם ישראלים ששותלים גפנים ומשפרים את איכות היינות שלהם לרמה כה גבוהה שאפילו כתב-עת יוקרתי כמו « Wine Spectator » הכריז בירחון שלו מחודש יוני כי ישראל היא הארץ המבטיחה ביותר בעולם בתחום היינות.
החלוצים של היום הם אותם קולנוענים ישראלים, מעמוס גיתאי ועד ערן ריקליס, מיוסף סדאר ועד רונית אלקבץ, הראשונים להישיר מבט חסר פשרות אל ארצם.
הדוגמאות רבות מספור. הארץ הזאת ממשיכה לבנות את עצמה מדי יום ביומו. ארץ פלורליסטית, מורכבת, ססגונית תרתי-משמע. את כל הדברים הללו תגלה בתי כשתחיה בישראל.
וחוץ מזה ישנם כל אותם דברים קטנים שעושים את החיים. זוטות כמו חומוס משובח ש »מנגבים » בצלחת (כך אומרים זאת בעברית), כמו ניחוח פרחי היסמין באביב, כמו השתקפות האבן הירושלמית לעת שקיעה, כמו פטפוטי השכנים התימנים שמוציאים את הכסאות לרחוב, מול ביתם בשבתות, כמו השמחה עם בוא הגשם הראשון, הלוא הוא היורה, כמו צבע הרימונים והאבטיחים שנמכרים בשוק הכרמל או במחנה-יהודה, כמו ריקודי-העם בבוקר שבת בטיילת שבחוף תל-אביב, כמו השיחות של נהגי המוניות, ועוד הנאות זעירות רבות כל-כך.
בתקווה שמעל ראשינו בישראל לא יהיו עוד צבאות, כפי שאומרת אנא-אל, כי אם קשת בשמים…
רשל סאמול